לא קיבלה הסבר על הסכנות שבניתוח לקיצור קיבה

ijump_728x90



ביה”ח איכילוב והמדינה יפצו מטופלת ב-275 אלף שקל כיוון שלא הוסברו לה הסיכונים שבניתוח לקיצור קיבה. הפיצוי יינתן בגין פגיעה באוטונומיה של התובעת, למרות שבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי בית החולים לא התרשל בטיפול עצמו במטופלת בשלב הפרה-ניתוחי והפוסט-ניתוחי. למטופלת לא היתה טענה לרשלנות הנוגעת למהלך הניתוח עצמו. פגיעה באוטונומיה הינו ראש נזק המאפשר פיצוי במקרה של פגיעה/שלילה באפשרות הבחירה החופשית בטיפול רפואי, כדוגמת אי מתן הסבר אודות סיכונים בפרוצדורה ניתוחית.

 

 

קראו עוד בכלכליסט:

 

במקרה הנוכחי המטופלת הגישה תביעת נזיקין שעניינה ניתוח לקיצור קיבה מסוג “ניתוח שרוול” שעברה לפני מספר שנים באיכילוב. מצד אחד נקבע על ידי בית משפט כי לא הוכחה רשלנות של בית החולים, אולם מצד שני בית המשפט קבע כי מדובר ב”פגיעה באוטונומיה”, המזכה את התובעת בפיצוי כספי.

 

עו”ד ענת גינזבורג, המתמחה ברשלנות רפואית וייצגה את התובעת ציינה כי “מדובר בפסק דין תקדימי בעל חשיבות רבה, הקובע את אמות המידה הנדרשות מבית חולים או כל מוסד רפואי אחר לגבי ההסברים שיש לתת למטופלים בדבר סיכוני הניתוחים לקיצור קיבה (בריאטריים), אשר הפכו להיות פופולריים בשנים האחרונות. פסק דין תקדימי זה יגרום לכך שבתי חולים ומוסדות רפואיים, המבצעים ניתוחים לקיצור קיבה, יידרשו לתת הסברים מפורטים ומעמיקים, בכתב, אודות הסיכונים הכרוכים בניתוחים אלה. ביהמ”ש הדגיש את הצורך בפירוט הסיכונים בניתוח זה בכתב, בטופס ההסכמה לניתוח, על אחת כמה וכמה כשמדובר בניתוח מהסוג הזה”.

 


עו”ד ענת גינזבורג צילום: תומר שלום

 

במהלך המשפט העידה התובעת (37) כי הייתה “בחורה שמנה” מילדותה, במהלך השנים ניסתה דיאטות שונות, אך ללא הצלחה עד שהגיעה למשקל של 110 ק”ג סמוך לניתוח. באשר להסבר שניתן לה באשר לניתוח שרוול, טענה כי הרופאים התמקדו ביתרונות הניתוח ולא בסכנות הכרוכות בו. עוד הוסיפה וציינה כי לו היתה יודעת שיגרמו לה סיבוכים כפי שנגרמו אשר הביאו לטענתה כמעט למותה וגרמו לה לנכויות לכל ימי חייה, לעולם לא הייתה מבצעת את הניתוח. בין השאר טענה כי בעקבות הניתוח נגרמו לה בעיות בדרכי העיכול, עצירויות, שלשולים, צרבות ועוד.

 

השופטת שלומית יעקובוביץ קבעה כי ההסבר שניתן לתובעת לפני חתימתה על טופס ההסכמה מדעת לקה בחסר. “אציין כי ‘דלף’ ו’פיסטולה’, שני מונחים רפואיים אלה, אינם נזכרים באופן מפורש בטופס ההסכמה לניתוח עליו חתמה התובעת, וסבורתני כי בהינתן ההסכמה בין המומחים הרפואיים כי מדובר באחד מהסיכונים/הסיבוכים, אשר החשש מפני התממשותו מלווה אותם כמנתחים, יש מקום לשקול לציינם בטופס ההסכמה הייעודי ‘ברחל בתך הקטנה’, תוך פירוט משמעותם והשלכותיהם ולא להסתפק בהסבר נלווה בעל-פה, זאת במשנה תוקף משמדובר בניתוח אלקטיבי שעיקר מטרתו שיפור איכות חייו של המנותח”.

 


בית המשפט קבע כי “עם זאת, דומני כי לא עלה בידי התובעת להוכיח קשר סיבתי בין העדר ה’הסכמה מדעת’ לבין ביצוע הניתוח ועל כן לא ניתן להטיל על הנתבעים חבות בגין מלוא נזקיה הנטענים אלא ניתן לחייבם בפיצוי בגין ‘פגיעה באוטונומיה’ בלבד. התובעת לא השכילה להוכיח טענותיה לרשלנות, בין בשלב הפרה-ניתוחי ובין בשלב הפוסט-ניתוחי ודין תביעתה בעילה זו להידחות.”.

 

בית החולים איכילוב מסר בתגובה: “סעיף 50 בפסק הדין קובע במפורש כי התובעת לא השכילה להוכיח כי בית החולים התרשל. כמו כן, השופטת אף הדגישה שהיא מאמינה לרופא ומקבלת את גרסתו. בנוסף, בית החולים מדגיש כי התובעת הגישה תביעה בסך מיליוני שקלים ונותרה עם 275 אלף בלבד שנפסקו לה על העברת המידע אך בוודאי שלא על רשלנות כלשהיא כנטען”.

 



קישור לכתבת המקור

Travazor

About The Author

סיפורים קשורים

Travazor