מחסנאי אמזון וקרב הבלימה על עתיד העובד האנושי

ijump_728x90


בימים אלו סופרים את הצבעות עובדי מחסני אמזון
בבסמר אלבמה, שהתבקשו להכריע בשאלה האם להקים את איגוד העובדים הראשון של אמזון בארה”ב. ההצבעה ארכה במשך חודש מרץ ונהפכה למוקד עלייה לרגל של פוליטיקאים, לוביסטים וקבוצות הקשורות בעבודה מאורגנת, שבאו להביע תמיכה פומבית בעובדים; או להזהיר אותם. אמזון עצמה לא בחלה באמצעים להפחיד, לדכא ולמנוע הצבעה בעד הצטרפות, עד שבצעד יוצא דופן נשיא ארה”ב ג’ו ביידן צילם מסר של תמיכה בעובדים ואזהרה למעסיקים שלא יתערבו בניסיון להתאגד.

 

קראו עוד בכלכליסט:

 


העניין הרב שמושכת ההצבעה, שמבקשת לאגד רק 5,800 עובדים בעיר קטנה בדרום, לא מקרית. כולם מבינים שהמאבק של אמזון למנוע את ההתאגדות הזאת מייצג קרב בלימה עבור מעסיקים בכל ארה”ב: הכרעה לטובת התאגדות יכולה להפיח חיים חדשים בתנועת העבודה במדינה וצפויה לעורר השראה עבור עובדים רבים אחרים. במיוחד אותם עובדים “לא מיומנים” שענקיות הטכנולוגיה ידעו לנצל ב־20 השנים האחרונות. זה מגזר צעיר יחסית שהוא מעסיק עצום, אך נטול היסטוריה של עבודה מאורגנת ואף נמנע מלהזמין עובדים לתפוס מקום סביב שולחן מקבלי ההחלטות.

 

1. כבוד בסיסי חשוב מגובה התלוש

 

עובדי המחסנים בבסמר אלבמה — 85% מהם שחורים — מבקשים להשיג לעצמם את הזכות להתמקח באופן קולקטיבי בחברה שמשגשגת לא רק בשל החדשנות הטכנולוגית שפיתחה, אלא גם בגלל תנאי ההעסקה הירודים של עובדי המרכזים הלוגיסטיים. מאמצם להתאגד תחת איגוד עובדי חנויות הקמעונאות, סיטונאות ובתי כלבו (RWDSU) הוא הגדול והראשון מסוגו באמזון ארה”ב, שמעסיקה כ־400 אלף עובדי מחסנים במדינה. מה שבוער בהם הוא לא שאלת הפיצוי או גובה התשלום לשעה שלהם, שגבוה משכר המינימום במדינה, כי אם ההכרח לשפר את תרבות העבודה הלא אנושית במרכזים הלוגיסטיים. כלומר לא אי־השוויון בהכנסות, כי אם כבוד בסיסי.

 

“עבודה לא אנושית” אינה לשון ציורית: המערך הלוגיסטי של אמזון מנוהל על ידי אלגוריתמים שקובעים את קצב ואיכות העבודה במחסנים. המערכות הממוחשבות מתעדפות ומחלקות משימות, מודדות תפוקות ומענישות על כל חריגה. זו שיטת ניהול כה קיצונית ומעוררת אימה על העובדים, שתלונה שכיחה אצל עובדי מחסנים של אמזון בכל העולם היא שלא נותר להם זמן ללכת לשירותים, ורבים מהם נאלצים להשתין בבקבוקים. רבים מתלוננים על תשישות כרונית, כאבי גב ושחיקה נפשית. “לשלם לעובדים 15 דולר לשעה לא הופך אותך ל’מקום עבודה מתקדם’, אם אתה מנסה לשבור התאגדות וגורם לעובדים להשתין בבקבוקי מים”, צייץ חבר הקונגרס מארק פוקאן, שהזכיר כי אמזון היא אחת החברות העשירות בעולם, ונשלטת על ידי האיש העשיר בעולם שהוסיף להונו האישי רק בשנה האחרונה 68 מיליארד דולר.

 


מייסד אמזון ג’ף בזוס. הפועלים מתלבטים אם יש להם זמן ללכת לשירותים צילום: איי אף פי

 

2. ימי מחלה חשובים מגמישות בעבודה

 

מאבק יוצא דופן זה, ועוד בדרום ארה”ב, שבו קשה להתאגד, לא מבשר על התעוררות סוציאליסטית במדינה הקפיטליסטית בעולם, שמרבית אזרחיה עדיין מאמינים בשיטה זו, אלא על רגע של איבוד שיווי משקל בתוך השיטה, שבו היקף הניצול של התעשייה כבר אינו מתקבל. זוהי מגמה: היכן שנמצא מעסיק שהוא ענק טכנולוגי מצויה אי־נחת מפני המעסיקים ומפני תנאי ההעסקה שלהם. זו אי־נחת שבעבעה זמן רב עד שהחלה להפוך לתנועת עבודה חדשה שקוראת לשינוי חברתי מאורגן, אחרי שנים ארוכות של שחיקה במעמד העובדים.

 

כך, למשל, עובדות ועובדי גוגל יצאו ממשרדי החברה ברחבי העולם באופן מתואם ב־1 בנובמבר 2018 במחאה על התרבות הארגונית הרעילה והמפלה כלפי נשים וקבוצות מוחלשות אחרות; עובדי מיקרוסופט מחו על העובדה כי המוצרים שפיתחו משמשים את הפנטגון ורשויות ההגירה בארה”ב; וגם עובדי כלכלת החלטורה בחברות שיתוף הנסיעות אובר וליפט ובחברות השליחים כמו דורדאש ופוסטמייטס פתחו בחזית משפטית להכיר במעמדם כעובדים מן המניין: גמישות בשעות העבודה זה נחמד, אבל ימי מחלה יותר.

 

זה לא מתרחש במקרה. מגמות של התארגנות והתאגדות עובדים נוצרות לרוב על רקע של משברים וקיטובים סוציו־אקונומיים חריפים. כך היה בזמן המהפכה התעשייתית שהותירה בבריטניה מעטים עשירים ורבים בחרפת רעב והביאה להגבלת שעות העבודה ומתן ימי חופש בחוק; או תקופת השפל הגדול בארה”ב שהביאה לשינוי היסטורי במנגנונים החברתיים במדינה ויצרה שבוע עבודה של 40 שעות ומנגנון חדש של ביטוח לאומי. כך גם היום: המשבר הכלכלי והבריאותי בעקבות מגפת הקורונה האיר בזרקור את תנאי העבודה הנחותים של רבים, במיוחד בזמן שהם נתפסים כ”גיבורים” ונחיצותם הרבה שינתה את מעמדם מ”לא מיומנים” ל”חיוניים”. האנשים החד־פעמיים התגלו כהכרחיים.

 


איור: יונתן פופר

 

3. יחס אנושי חשוב ממהירות המשלוח

 

אחד הנרטיבים בספרות המדע בדיוני עוסק ברגע שבו רובוטים זוכים בתודעה ומתקוממים נגד בני האדם. התקוממות תמיד נדרשת לנוכח שעבוד חסר רחמים של בני האדם אחרי שהרובוטים לקחו מאיתנו את כל העבודות, עבדות רובוטית אם תרצו. במדע הפופולרי נבואת הזעם מופנית פנימה, כמו טענתו של ההיסטוריון יובל נוח הררי, שהעבדות הרובוטית בהכרח תייצר מעמד של המוני אדם “חסרי תועלת” ללא כל עבודה.

 

אך האזהרות כאילו רובוטים נמצאים בתחתית שרשרת המזון או כאילו מעסיקים יפספסו הזדמנות למנף מצוקת אבטלה, הן אוטופיות במקרה הטוב או מתעלמות ממצב הביניים שבו אנו מצויים במקרה הרע.

 


אף שמבחינה היסטורית התקדמות טכנולוגית החליפה, לשמחתם של העובדים, פעולה מונוטונית שביצעו, היא תמיד יצרה עבודות חדשות. המהפכה התעשייתית הרביעית (אוטומציה, אלקטרוניקה ומידע) עשתה מהלך מעט הפוך: היא אולי לקחה מהעובדים חלק מתהליך האריזה במחסנים, אבל יצרה תפקידי אריזה חדשים, מונוטוניים ואיומים, שלקחו את האוטונומיה של העובדים כ־100 שנה לאחור. אולם הפעם המהפכה לא רק שינתה את העבודות, אלא אף מסרה את השליטה לידי מערכות ממוחשבות, שמכתיבות לבני האדם מטרות ויעדים, מאשרות להם לצאת להפסקת שירותים, סופרות להם צעדים ועוקבות אחרי מי הם מדברים. משום שכל דקת משימה מוכתבת על ידי מכונה, העובדים לא זקוקים לכישורים מורכבים וקל להחליפם.

 

כמובן שהטכנולוגיה עצמה כפופה למנהלים בכירים, אך ככלל היא חתכה את המתווכים והוציאה החוצה כישורים אנושיים בניהול וביחסים במקום העבודה כמו היכולת להבין אינטראקציה, רגישות אנושית או גילויי אמפתיה. מריטוקרטיה קיצונית כזו לא עושה טוב לעובדים. זה לא אומר שצריך לשבור מכונות ולעצור את הקידמה, אלא לחפש איזון חדש בין עבודה שראויה לבני אדם לבין ציפיות של מכונות, ולשאול האם עלייה שולית במהירות המשלוח שווה שאנשים ייאלצו לעשות את צורכיהם בבקבוקים.



קישור לכתבת המקור

Travazor

About The Author

סיפורים קשורים

Travazor