התובעת התחילה בכל הכוח וישועה הגביר בהמשך

ijump_728x90


1. רבים לא האמינו שנגיע ליום הזה. פעמיים לא האמינו. פעם ראשונה, הערכית, שנראה ראש ממשלה על ספסל הנאשמים.
פעם שנייה, ההסתברותית, שראש הממשלה הזה אכן יגיע לספסל ולא ינסר אותו ויפיל עליו את הבניין. ובכל זאת הגענו למרות הכל. הגענו לפתיחת שלב ההוכחות במשפטם של נתניהו, שאול ואיריס אלוביץ’ וארנון מוזס, כשנה לאחר פתיחת המשפט. לעת הזו, בלשונה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, המבצר עוד לא נפל.

 

“התיק שנמצא היום בפני בית המשפט הנכבד הוא תיק משמעותי וחמור בתחום השחיתות השלטונית״, פתחה ראש צוות התביעה ליאת בן ארי את דברי הפתיחה, בפני השופטים רבקה פלדמן-פרידמן, משה בר-עם ועודד שחם. והיא, כנאמר, לא לקחה שבויים. לא הדיבור המשפטי המוכר והמתיש על ראיות ופרוצדורות, אלא הפטיש במלוא עוצמתו על הראש. על הראש של ראש הממשלה שישב ממש לידה, מנוע מלשסות אותה, ללגלג עם הנה-נה-נה, השטיק החדש שנוסה לראשונה על יונית לוי.

 

שפת הגוף שלו הסגירה אסטרטגיה חלופית. הוא היה שקט, ידיו שלובות על חזהו, נינוח, משדר עניין מוגבל אם בכלל במתרחש סביבו. המסכה הסגירה פיהוק אם היה כזה. מישהו התפייט בבוקר: ראשו של נתניהו במחוזי, וליבו בבית הנשיא.

 

 


בנימין נתניהו מגיע לבית המשפט צילום: אורן בן חקון

 

2. הדתי השובב

 

בין פלדמן-פרידמן לריבלין מחבר נפתלי בנט שכיכב בעדותו של אילן ישועה עד התביעה הראשון בתיק 4000 שעלה לדוכן אחרי דברי הפתיחה. אם לבנט היו סיבות לא ללכת עם נתניהו, ישועה בהחלט חיזק אותן. עדותו מסבכת משפטית את אלוביץ’, ופוליטית את נתניהו.

 

בנט היה “בובת וודו” של משפחת נתניהו שחיצי וואללה שוגרו בה שוב ושוב. “הדתי השובב”, הסגיר ישועה את כינויו אצל האלוביצ׳ים, “״קיבלתי הוראה להעלות כתבות נגדו. אני זוכר מאמץ מרוכז של הרבה חומרים שהועברו נגדו”. וגם נגד אשתו. מסיבת זוגות הייתה כאן: ביבי, שאול, נפתלי. הם ונשותיהם הסתחררו בקלחת הזו. לפולקלור של וואללה עוד נחזור. 

 

בן ארי בנאומה מסגרה את יחסי נתניהו-אלוביץ’-ישועה: “במערכת היחסים הזאת, הגישה לתכנים של כלי התקשורת הופכת להיות ‘מטבע עובר לסוחר’ -משהו שאפשר לסחור בו – משהו שאפשר לדרוש, ומשהו שאפשר לתת. מרגע שמבינים שהגישה הזאת לאמצעי התקשורת, והיכולת להשפיע על התוכן שבו, היא סחורה – סחורה יקרת ערך – בעיני הנאשמים, מבינים גם שהשאלות פה הן בכלל לא שאלות מתחום התקשורת, אלא שאלות מתחום טוהר המידות”.

 

3. איום מרומז

 

נאום בן ארי מעורר פרשנויות סותרות. מצד אחד, זה היה נאום עוצמתי, חזק, נחוש. מצד שני, ׳אובר קיל׳, יכול גם להסגיר חולשה, וחולשה ניתן היה לזהות באיום המרומז שהסתתר בדברים הבאים: ״ככל שנאשמים 2 או 3 (שאול ואיריס אלוביץ׳ – מ.ג.), יחליטו שלא לעלות על דוכן העדים ולמסור גרסתם בפני בית המשפט הנכבד, אנחנו נשקול פניה לבית המשפט בבקשה להפריד את משפטם כך שעדויותיהם ישמעו כעדי תביעה במשפט כנגד נאשם 1″ (נתניהו).

 

 


אילן ישועה הבוקר צילום: אורן בן חקון

 

 

ועכשיו לפשוטם של דברים וגם לפירושם. הפשט: לאלוביצ׳ים כנאשמים שמורה הזכות שלא להעיד ולהפליל את עצמם. אם יבחרו שלא להעיד, אומרת בן ארי, נשקול לבקש את הפרדת משפטם כדי להעלות אותם כעדי תביעה נגד נתניהו.

 

הפרשנות: אלוביץ׳ תמיד היה החלום הרטוב של התביעה כעד האולטימטיבי נגד נתניהו. אלוביץ’ סירב לשמש כעד מדינה, ואם יחליט שלא לעלות על הדוכן כנאשם – כלומר לשתוק גם לגבי יחסיו עם נתניהו – אז נאלץ אותו לדבר. זהו סוג של איום מרומז. זהו בהחלט מהלך לא שגרתי שניתן להבין ממנו שבלי אלוביץ’ סיכויי הרשעת נתניהו נופלים במידה רבה.

 


התובעת ליאת בן ארי מגיעה הבוקר לביהמ”ש צילום: ניברן ברודקאסט

 

דברי בן ארי הקפיצו בזעם את הסניגורים שביקשו להשיב אך נבלמו בידי ראשת ההרכב. “זה היה נאום לאומה ולא נאום פתיחה”, אמר סניגורו של שאול אלוביץ׳ עו”ד ז׳ק חן, “לא ייתכן שתהיה פגיעה בזכויותיו של מר אלוביץ׳. מרשי אינו ראש הממשלה, ומדובר בנאום לאומה שננאם בעקבות ׳הזמנתו׳ של היועץ המשפטי לממשלה לבוא ולהקשיב, ולמרשי לא נותנים זכות להגיב על כך״.

 

4. האישה המוכה

 

ניכר על ישועה שהוא מתרגש. קולו נסדק לעתים אך בהדרגה צבר ביטחון, וככל שצבר, צבעה עדותו את שהמתרחש במסדרונות המערכת של וואללה כמסכת מטורפת של לחצים שהציבו אותו בין הפטיש של הבעלים לבין הסדן של העיתונאים. “עשו לי אביוז מלמעלה ואני עשיתי אביוז לאלה מתחתי”, תיאר את יסוריו כשנחקר בידי עו”ד יהודית תירוש, “הייתי כאשה מוכה”, הוסיף. “ולמה לא עזבת?”, שאלה תירוש את השאלה שנשים מוכות, ולא רק מנכ”לים ריכוזיים, נשאלות. והתשובה של ישועה מתאימה לשני המקרים: “קיוויתי שהדברים ישתנו. לא רציתי לעזוב את הבייבי שבניתי בהצלחה וכנראה שטעיתי”.

 

 


איריס ושאול אלוביץ’ בבית המשפט צילום: ראובן קסטרו

 

והבייבי הזה, וואללה עבר, לפי ישועה, התעללות וטרור שלא ברא השטן. להעלות סיפורים חיוביים, לדרדר ולהעלים סיפורים שליליים, להכפיש יריבים פוליטיים. במיוחד בנט, איילת שקד, משה כחלון. והלחצים הגיעו בעיקר מארבעה אלה: הזוג אלוביץ׳, ניר חפץ וזאב רובינשטיין, ובאינטנסיביות מטורפת. “האם לא היו פניות מאחרים?”, שאל השופט משה בר-עם שהתעניין במיוחד בנעשה ביקום התקשורתי הזה. ישועה השיב: “מה שקיבלתי מכל הפוליטיקאים ביחד, זה נכנס לשבוע אחד של בקשות מראש הממשלה ואשתו. אין גוף תקשורת שלא פונים אליו בבקשות לתקן אבל לא בכמות ובאיכות הזו”.

 

וכמובן שהיה גם הילד. “ניר חפץ היה מראה לי מסכים שהגיעו מיאיר שכועס”, סיפר ישועה, “‘וואללה סלב’ פנו אליו לאמת ידיעה שיש לו חברה חדשה. ואז יאיר פונה לניר שפונה לשאול שלא יעיזו לפרסם ואני נדרש לטפל בהורדת הידיעה”. וישועה הוסיף משהו חשוב: ״ניר מעולם לא כתב שההוראות הן ישירות מביבי. הבנתי שזה מביבי לשאול ואז אלי. מ׳הגדול’, מ׳החבר׳, מ׳החבר מירושלים’״. והוא היטיב לתאר את תחושתו לגבי הפיכת אתר חדשות בועט לפודל מתרפק: ״נהיינו שלוחה של דוברות ראש הממשלה ומשפחתו״.

 

5. השיפודיה

 

מתברר שהמנכ״ל ישועה והעורך בפועל של האתר אבי אלקלעי חלקו הומור שחור. בהדרגה ראו עצמם כמסעדת שיפודים ולא מערכת עיתונאית. “צחקנו כדי לא לבכות”, העיד ישועה, “הכנו שיפודים ולא ידיעות. אני מכין שיפוד טעים למחר, הוא היה מכין אותי לידיעה טובה שתתפרסם מחר.. השיפודים באו בהזמנה”.

 

אלקלעי כינה את נתניהו “קים” על שמו ל מנהיג צפון קוריאה ושרה היתה “ריי-סול” כשם רעייתו. אבל בדיחות לחוד. “לא הובאתי כפוליטרוק או קומיסר”, העיד ישועה, “נכנסנו למנגנון של ריצוי. כשרק הופיעה ידיעה שלילית, היה קופץ לי סימן שאלה בווטסאפ מאלוביץ׳. מספיק שהייתי רואה את סימן השאלה והייתי מוריד”.

 

ומסתבר שהיו גם קווים אדומים. ״תשעים אחוז מהבקשות מולאו. אבל לפעמים לא היה ניתן. רצו שאכתוב על הטרדה מינית של העיתונאי אבנר הופשטיין, לא היה לזה כל סימוכין. המערכת לא הסכימה בשום אופן”.

 

6. הגיע תורו של הצד השני של המטבע

 

“ידעתי על הקשרים הרגולטוריים של שאול, שאבי ברגר וארדן ממררים לו את החיים. אני זוכר שאמר לי ׳אני יהרוג אותך, תוריד את הידיעה אני צריך שהוא יחתום לי מחר על עסקת בזק-yes”.

 

מה היה המניע של שאול ללחצים שהפעיל עליך, שאלה תירוש. ישועה: “שאנחנו אתר שמאלני והם מרכז ימין. שהוא לא רוצה להיות ׳הארץ׳. ואנחנו גרועים יותר מהם ברדיפת נתניהו ואשתו. ובתמהיל האמירות האלה – זה רק לתקופה מסוימת. עכשו הוא צריך לחתום על זה מחר ועל זה עוד שבוע. לא אכפת לנו מעיתונות, אמרו לי שאול ואיריס, מה שחשוב לנו זה קבלת ההחלטה הרגולטורית בידי ראש הממשלה”.

 

ישועה נזכר בחרדה איך חשוב היה שלא להרגיז. “אם היא תתרגז הוא לא יחתום”, העיד ישועה על שאמרו האלוביצ׳ים, וכשהיא מתרגזת זה יותר גרוע כי אז גם הוא מתרגז”.

 

7. הפעם זה לא קרה במסדרונות בית המשפט

 

נתניהו, לאחר ששמע את דברי הפתיחה של התובעת במשפטו בן ארי ולאחר ששמע את הנשיא ראובן ריבלין מפקפק במימד הערכי של הטלת המנדט עליו – החליט להחזיר מלחמה שערה. נתניהו הוכיח שוב: הוא לא כאן בשביל להתגונן, להתנצל, להכות על חטא. להכות כן אבל על כל מי שנקרה בדרכו. יריב פוליטי, נשיא המדינה, הפרקליטות. ובמיוחד התובעת לית בן ארי.


 


נתניהו הזכיר לבן ארי את העדרה מהשימוע. כדרכו זו היתה חצי אמת. בן ארי נכחה בימי השימוע המתוכננים. אלא שאז הוחלט להוסיף יום נוסף והיום זה שוריין על ידה מראש לחופשה משפחתית לחו”ל. נכון שלגיטימי לבקר אותה על כך, אבל להסיק מכך שהמשחק מכור מראש כפי שטען נתניהו. ממש לא.

 


ונתניהו המשיך למנות את טענותיו שכבר נארזו היטב כטענות מוקדמות של סנגוריו: תחילת החקירה בתיק 4000 ללא אישור היועץ, הסתרת חומרי חקירות, לחץ פסול על עדים ועוד. אלה טענות משפטיות לגיטימיות, אבל כשהן מוצגות כהוכחה לזדוניותה של הפרקליטות, זה כבר לא משפט, זה פוטש.

 

התובעת בן ארי טענה הבוקר לשימוש פסול בכוח שלטוני. נתניהו הפך עליה את הטיעון: שימוש בכח פסול זה אתם. היא החלה את היום המורכב הזה הוא סיים אותו.



קישור לכתבת המקור

Travazor

About The Author

סיפורים קשורים

Travazor