“הצלמניה” המיתולוגית בת”א תובעת 2.8 מיליון שקל מיזמי פרויקט נדל”ן

ijump_728x90


חנות הצילום המיתולוגית בתל אביב, הצלמניה-פרי אור, שהוקמה בשנות ה-30 של המאה הקודמת תובעת 2.8 מיליון שקל מבעלי הקרקע עליה ממוקת החנות ברחוב אלנבי 30, פינת רחוב בן יהודה.

 

הצלם רודי וייסנשטיין ואשתו מרים שהלכו לעולמם ניהלו את החנות במשותף, והפכו את החנות למוסד מוכר, ששמו יצא למרחקים. בחנות צולמו ראשי המדינה והיישוב – שתמונותיהם הוצגו בחזית החנות .

 

אחרי פטירתו של רודי בשנת 1992 נכנס לעסק הנכד בן פטר כדי לעזור בהפעלת החנות, הארכיון והמעבדה,  ביחד עם סבתו מרים. בשנת 2011 נפטרה מרים בגיל 98 והנכד המשיך להפעיל את החנות.

 

 


הצלמניה ההיסטורית באלנבי 30 בת”א, לפני שנהרסה צילום: מיכאל קרמר

 

בתביעה שהגיעה היום (ג’) הצלמניה-פרי אור לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד החברות  קאסה איטליאנה, מ.א. אינווסטמנט בפרופרטי ודבלופמנט, חברת אבן חי (1993) ועוד, היא טוענת באמצעות עוה”ד אמיר שפיצר וסופיה יצחקוב כי מעמדה המשפטי של הצלמניה בחנות ובמעבדה היה מעמד של “דיירות מוגנת”, ובמשך כל השנים, קיימו בעלי הצלמניה את כלל חובותיהם כדיירים מוגנים, כנדרש.

 

“כך פעלה הצלמניה כל השנים – בנחת ובתחושת שליחות של ממש. עד שבמהלך שנת 2007-2008, החלו פניות לבעלי הצלמניה, בטענה שיש רצון להקים פרויקט בנייה, שיכלול, בין השאר, פינוי והריסת 3 בניינים סמוכים זה לזה – והקמת בניין מגורים אחד על מגרשים אלו – עם קומה מסחרית תחתיו. בפועל, באחד משלושה בניינים אלו פעלה הצלמניה-פרי אור, ואילו בבניין סמוך, פעלה המעבדה”.

 

 


מרים וייסנשטיין והנכד שלה בן פטר, בסרט על הצלמניה צילום: תמר טל

 

על פי התביעה, “עם היוודע הדבר, פעלו מרים ונכדה,  על-מנת למנוע את הגזירה שניחתה עליהם, זאת, בין השאר, באמצעות פניה למוסדות העירייה. עם התקדמות התהליכים, החל משא ומתן עם יזמי הפרויקט, שבסיומו, התחייבו אותם היזמים (שהם חלק מהנתבעים – ל.ד) לבצע את פרויקט הבנייה, ולהשלימו בתוך 36 חודשים – לכל היותר – כשבסיומו, תחזור הצלמניה למיקום בו פעלה כל השנים. מועד הפינוי של החנות נקבע לאפריל 2011 , ובהתאם, מועד החזרה החוזי, על פי אותו הסכם, היה צריך להתבצע עד לתאריך אפריל 2014 – אז צריכה הצלמניה לחזור לחנות החדשה שתוקם, בהתאם להוראות ההסכם”.

 

אלא, שבפועל, נטען בתביעה, “עד עתה – 15.3.2021 – בחלוף 7 שנים ממועד המסירה החוזית, בניית הנכס וקבלת האישורים לגביו – לא הושלמו – והצלמניה עדיין פועלת ממיקום זמני וארעי, אליו עברה לפני קרוב לעשור, למשך עד 36 חודשים – לכל היותר”.

 

עוד טוענת התובעת כי, “עתה, עוד טרם השלמת הפרויקט שבנדון ומסירת החזקה בנכס לתובעת, מסתבר, כי קיימות אי התאמות בנכס שעתיד להימסר לה, לעומת הנכס שהוסכם”. שאר נטען כי “דלת החנות ההיסטורית והויטרינה המקורית של החנות – לא נשמרו – למרות התחייבות, מפורשת וכתובה של יזמי הפרויקט, ביחס לכך,


שטחי הבנייה אינם תואמים את השטח המוסכם, וקטנים ממנו ועוד”.

 

הצלמניה טוענת כי “עקב התנהלות הנתבעים, התובעת עומדת כל העת בפני חורבן כלכלי, ונאלצת ליטול הלוואות ביניים, בריביות גבוהות וסיכון ממשי – לכיסוי מחדלי הנתבעים. “הדבר לא יכול להימשך – ונדרש לפצות באופן ראוי בגין מחדלי העבר”, נטען בתביעה.

 

טרם הוגש כתב הגנה.

 

עו”ד דורון אריאל, בא כוח הנתבעים מסר כי טרם קיבל את כתב התביעה ולכן אין באפשרותו להתייחס בשלב זה.

 



קישור לכתבת המקור

Travazor

About The Author

סיפורים קשורים

Travazor