כתב האישום חושף את נתיב השוחד של בני שטיינמץ

ijump_728x90



כשנה וחצי לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בשוויץ
על עבירות שחיתות ומרמה מול הבנקים שביצע כדי לזכות בזכויות כרייה לעפרות ברזל בגינאה שבמערב אפריקה, יתייצב הבוקר, 10:00 שעון ישראל, איש העסקים בני שטיינמץ בחדר A3 בבניין 7 בבית המשפט בז’נבה, שוויץ, לפתיחת משפטו.

 

 

קראו עוד בכלכליסט:

 

 


בני שטיינמץ צילום: בלומברג

 


במשך 11 ימים ישמעו שלושת השופטים בערכאה הראשונה (מקבילה לבית משפט השלום בישראל) עדים, יוגשו ראיות ובסופם יוכרע דינם של שטיינמץ ושני הנאשמים האחרים — שותפו לשעבר של שטיינמץ, פרדריק סילינס, שכבר שהה בכלא האמריקאי לאחר שהודה בהסדר טיעון בניסיון לשבש את חקירת הפרשה בארה”ב, וסנדרה מרלוני הורמנס, בכירה לשעבר בקבוצת הכרייה BSGR של שטיינמץ. אם יורשע שטיינמץ, עונשי המאסר יכולים לנוע לפי הדין בשוויץ בין שנתיים ל־10 לשנים, תלוי במספר העבירות.

 

 

 

“שטיינמץ הבטיח החל מ־2005, והעביר החל מ־2006, טובות הנאה לנשיא גינאה לנסאנה קונטה ולאלמנתו, אשתו הרביעית, ממאדי טורה (Mamadie Touré), וזאת כדי שיאפשרו לחברה שלו BSGR לכרות באזור סימנדאו שבגינאה”, נטען בכתב האישום הכולל 36 עמודים שהגישה התביעה בז’נבה.

 

“שטיינמץ העביר לממאדי טורה החל מ־2006 שוחד בסכום מצטבר של יותר מ־10 מיליון דולר”, נטען בנוסף. “בתמורה לשוחד, BSGR קיבלה אישור לבצע מחקרים בשטח מכרות בסימנדאו ולכרות בהם בין 2006 ל־2010. זאת על חשבון חברת ריו טינטו המתחרה שזכויותיה במכרות נגזלו ב־2008”.

 


 

רשימת 11 העדים שזומנו לשבוע המשפט הראשון, כוללת מלבד עדת התביעה המרכזית טורה, שחתמה על הסדר בעבר עם הרשויות בשוויץ ובארה”ב, ומקורבים אליה כגון עבדולאיה סיסה, בעלה של טורה לאחר פטירתו של קונטה, גם שורה של ישראלים. בין העדים גם אשר אבידן, בכיר לשעבר במשרד ראש הממשלה ששימש כמנכ”ל BSGR, ואבי לב רן ומיכאל נוי – שותפיו של סילינס בחברת פנטלר, צינור השוחד לטורה לפי כתב האישום.

 

ישראלי נוסף שזומן להעיד לאור מעורבותו לפי כתב האישום השוויצרי, הוא איש העסקים וקונסול הכבוד של אוקראינה בישראל, עופר קרז’נר. לפי עיתונאים שמסקרים את המשפט בשוויץ, הוא צפוי להגיע להעיד. כתב האישום מציין גם מעורבות של יועץ התקשורת והאסטרטגיה טל זילברשטיין, אולם כתב האישום לא מייחס לו ביצוע עבירה כלשהי, שוחד או הלבנת הון ושמו לא מופיע כלל ברשימת העדים.

 


היאכטה המפוארת של שטיינמץ Meamina. חוזה פיקטיבי להשכרתה צילום מסך מאתר: yachtcharterfleet.com

 


 

אפשר לקבל סחרחורת מהניסיון לעקוב בכתב האישום השוויצרי אחרי רשימת החברות וסניפי הבנקים – בציריך, ז’נבה, ניו יורק, פילדלפיה, מיאמי, גינאה־קונקארי – שדרכם שייטו הכספים מכיסו של שטיינמץ לכיס של טורה. הסחרור הזה, כמו בכל תיק הלבנת הון גדול, הוא בעצם לב השיטה. עוד חברה אלמונית, עוד העברה, עוד בנק – כך מזיזים את הכסף עוד תחנה ועוד תחנה כדי להרחיק אותו מהמשחד למשוחד. מה שמסביר את השנים הרבות שלקח לרשויות בשוויץ לשרטט את הנתיב המלא של הכספים (ראו תרשים מצורף).

 

שטיינמץ והנאשמים הנוספים, טוענת התביעה בשוויץ, עשו שימוש ברשת מסועפת של חברות, אנשי קש ומסמכים שפוברקו, כדי להציג לבנקים עסקאות פיקטיביות לחלוטין, על מנת שיאשרו את העברות הכספים. השיטות הלכו והשתכללו עם השנים. מחוזי ייעוץ, דרך עסקאות נדל”ן והשכרת היאכטה המפוארת של שטיינמץ Meamina, ועד השיטה הישנה ולרוב היעילה ביותר שלא משאירה עקבות – תשלום במזומן במעטפות, כך לטענת השוויצרים.

 

את סבך הפעילות אפשר לחלק לשניים לפי התביעה. השלב הראשון הוא שורה של הסכמים והבנות בין שותפיו של שטיינמץ בגינאה – סילינס, לב רן, נוי – עם טורה או מקורביה. לצורך כך, נטען בכתב האישום השוויצרי, שטיינמץ הכין תשתית לפעילות. חברה בשם פנטלר, ששמה עובר כחוט השני בכתב אישום, היתה ב־2005 שותפה של BSGR. ב־2006 היא הועברה ללא תמורה לסילינס, נוי ולב רן. השלושה הפכו אותה לכאורה לחברת ייעוץ עצמאית בנושא כרייה, שהתקשרה עם טורה, כאמור אשת הנשיא, בחוזים שונים שבה שולמו לה מיליוני דולרים.

 


המכרה באזור סימנדאו בגינאה. צינורות כספים חובקי עולם צילום מסך: אתר riotinto

 

אלא שמי שעמד מאחורי הכספים שהועברו לטורה, כך על פי כתב האישום, היה בסופו של דבר שטיינמץ המתגורר בארסוף. שנתיים לאחר שהשלושה קיבלו את פנטלר ללא תמורה (2008), נחתם בינם לשטיינמץ חוזה שלפיו הוא רוכש אותה בחזרה בסכום כמעט דמיוני לעומת שווי המניות כשהם קיבלו אותן – 34 מיליון דולר.

 

זה לא הכל. הרשויות בשוויץ מצאו לפי כתב האישום תיעוד לכ־8.6 מיליון דולר ששימשו כשוחד, אולם לפי עדויות וראיות נוספות, היו גם תשלומים במזומן לטורה בהיקף של כ־2.2 מיליון דולר. כך מתאר כתב האישום 200 אלף דולר שהועברו במזומן ב־2006 בגינאה לטורה באמצעות מקורבת שנפגשה עם שטיינמץ; מיליון דולר במזומן ב־2008 שהעביר למקורב לטורה אשר אבידן במשרדי BSGR בגינאה־קונאקרי; 50 אלף דולר שהתקבלו במזומן על ידי עובד של BSGR בפריטאון, בירת סיירה־לאון, ואשר נשלחו על ידי אשר אבידן. וכן 998 אלף דולר נוספים שקיבלה במזומן טורה ב־2010 בפריטאון.

 


 


לפי כתב האישום השוויצרי, בין השנים 2009 ו־2011 נכנסו לתמונה גם איש העסקים הישראלי עופר קרז’נר ועובדת BSGR סנדרה מרלוני הורמנס. קרז’נר (ראו מסגרת) שימש כאיש קש חדש עבור שטיינמץ, על פי כתב האישום. הוא נרשם כבעל מניות של חברה בשם לסטר אינווסט גרופ שמי שעמד מאחוריה היה שטיינמץ. אלא שהתביעה טוענת שקרז’נר לא היה בעל מניות, והדבר נעשה כדי להונות את השלטונות האמריקאיים והרומניים והבנקים בשוויץ. כלומר ליצור מצג שהוא בעל השליטה בלסטר שהחזיקה מגרשים ברומניה.

 

השלב השני היה עסקת קרקעות פיקטיבית על המגרשים ברומניה בין חברה הקשורה לשטיינמץ, טרפטלי, לבין לסטר שקרז’נר נרשם כבעל השליטה בה. זאת, לטענת השוויצרים, כדי להסתיר את העובדה שהכספים שהגיעו לחברה שקרז’נר נרשם כבעלים הפיקטיבי שלה, לכאורה בתמורה לעסקת הקרקעות ברומניה, מקורם בפועל בשטיינמץ, ושהם מיועדים לתשלומי שוחד לטורה.

 

בעסקה קיבלה החברה שקרז’נר נרשם כבעליה משטיינמץ, לחשבון בקרדיט סוויס, 9 מיליון יורו. משם בשורה של עסקאות פיקטיביות לכאורה, בין היתר עם חברות שבשליטת פרדריק סילינס, המשיכו הכספים לטורה. כך, למשל, לפי כתב האישום, קרז’נר חתם מול חברה של סילינס על חוזה ייעוץ פיקטיבי לעבודות בדרום אפריקה. את החוזה הציג לבנקים בשוויץ, לאישור תשלום של 1.5 מיליון דולר לסילינס. לאחר שהכסף, שכאמור הגיע במקור משטיינמץ, עבר לסילינס, הורה לו קרזנ’ר לשלם אותו לטורה. כלומר הכסף החליף פעמיים ידיים, תוך יצירת שתי עסקאות פיקטיביות, כדי להרחיק את המשחד (שטיינמץ) מהמשוחדת (טורה). זה לא היה החוזה הפיקטיבי היחיד שרקחו שטיינמץ וקרז’נר לפי השוויצרים. שטיינמץ הציג לבנקים חוזה להשכרת היאכטה שלו לקרזנ’ר, בסכום של 510 אלף דולר ביולי 2011. “זה היה מסמך שקרי”, נטען בכתב האישום. “קרז’נר מעולם לא שכר את היאכטה. גם כאן הרעיון היה להסתיר כספים שקרז’נר העביר לנושים שלו ולממאדי טורה”.

 

ישראלי נוסף ששמו עולה בכתב האישום בהקשר של הסוואת כספים, אף שכאמור הוא אינו ברשימת הנאשמים ולא ברשימת העדים, הוא היועץ האסטרטגי טל זילברשטיין. במרץ 2011 הציג קרז’נר לבנקים מסמך שלפיו חברת סטרטג’יקום, שבבעלות זילברשטיין, סיפקה שירותי ייעוץ לחברה בשם צ’אוונג גלובל שבבעלותו. במציאות שום שירותים לא ניתנו, על פי כתב האישום שהוגש בשוויץ. כל זאת נעשה, לבקשת שטיינמץ, כדי לאפשר לקרז’נר להצדיק בפני הבנק שלו בשוויץ העברה של 750 אלף דולר לסטרטג’יקום של זילברשטיין. לטענת התביעה היה מדובר בחוזה פיקטיבי לצורך הצדקת הוצאת הכספים מחשבון של קרז’נר. נדגיש כי אין טענה שזילברשטיין שילם היה מעורב בהעברת הכספים לפטריק סיליניס.

 

מטעמו של בני שטיינמץ נמסר כי “כפי שכבר הוכיח בפני ערכאות ורשויות ברחבי העולם, שטיינמץ  יוכיח גם עתה שלא דבק רבב בפעילותו. שטיינמץ בטוח ביכולת להוכיח את חפותו ויתייצב לצורך זה גם בפני בית המשפט בז’נבה. חשוב לזכור, כי רשויות האכיפה בגינאה אשר בחנו את הטענות במשך שנים חזרו בהן מהאישומים.

 

מרגע שקבוצת BSGR זכתה במכרז לכריית עפרות ברזל בגינאה, תוך שהיא מנצחת שחקנים בינלאומיים גדולים ומקושרים, החל כנגד הקבוצה וכנגד שטיינמץ קמפיין השמצה והכפשה בינלאומי. כך קרה שבגין אותה מסכת שקרית, נפתחו במקביל חקירות והליכים בכל רחבי העולם. וזאת גם במקומות שאין שום זיקה בינם לבין הפרשייה המומצאת”.

 

* * *

 

שני חברים יצאו לדרך



 

שמו של איש העסקים והטייס לשעבר עופר קרז’נר, כיום קונסול הכבוד של אוקראינה בישראל, מוכר בעיקר לפעילי שוק ההון ומי שסיקר אותו במהלך שנות התשעים של המאה הקודמת. אלא שבעשור האחרון קרז’נר נעלם כמעט לחלוטין מתחת לרדאר התקשורתי בישראל. עיקר פעילותו העסקית המוכרת היא באוקראינה שבה החל לפעול לקראת תחילת שנות האלפיים. בבעלותו למשל מרכזי קניות במרכז קייב, וכן פארק עסקים סמוך לנמל התעופה של העיר.

 


עופר קרז’נר

 

 


עדויות לקשר בין קרז’נר לבני שטיינמץ, שעומקו נחשף לראשונה בכתב האישום השוויצרי, ניתן למצוא במדורי הרכילות של העשור הקודם. ב־2005, למשל, נכתב כי שטיינמץ היה אחד מהמוזמנים למסיבה שערך קרז’נר בבית הנופש שלו במרינה בהרצליה. ב־2011 צויין כי שטיינמץ וקרז’נר נראו בכינוס של עשירי העולם בדאבוס, כאורחיו האישיים של נשיא אוקראינה לשעבר, פטרו פורושנקו.

 

עובדים בחברת הנדל”ן סקורפיו שגייסה מיליונים מהמשקיעים, וככל הידוע עדיין נמצאת בשליטת שטיינמץ, מעידים כי קרז’נר גם נוכח בפגישות רבות של החברה שעסקו בעסקאות נדל”ן. “מדובר באדם שאני מאוד מעריך ומוקיר”, אמר על קרז’נר אחד מחבריו הקרובים, איש העסקים עופר נמרודי. גם מתווך הנדל”ן רוני מאנה מגדיר אותו חבר קרוב, וכך גם איש העסקים טדי שגיא.

 

ההרפתקה של קרז’נר בשוק ההון הישראלי הסתיימה במפח נפש. ב־1992 הוא וחברו יובל רן הנפיקו חברות בועה. אלה חברות שבעת הקמתן לא ביצעו שום פעילות, וגייס הון בבורסה בשנות התשעים העליזות על מנת להתמזג או לבצע רכישה של חברה אחרת.

 

קרז’נר הקים שתי חברות בועה משלו, אוקי דוק השקעות ואס ספייד, שאותן מכר ליובל רן. קרז’נר קיבל אז הלוואות מקווי אשראי של רן, חברה שהתמחתה בין השאר במתן הלוואות בריבית גבוהה. קווי אשראי, נזכיר, קרסה ב־2010, ואת רוב הכסף שקרז’נר לווה , הוא לא החזיר. לאחר הליך משפטי ארוך חתם קרז’נר על הסדר כספי עם מפרק של קווי אשראי.

 

הכתם של פרשת קווי אשראי ילווה את קרז’נר שנים ארוכות. אולי בשל כך הוא ניסה למתג את עצמו מחדש כ”איש עסקים, טייס קרב ובראש ובראשונה פילנתרופ”. וכחלק ממסע לטיהור שמו הפך ב־2013 לקונסול הכבוד של אוקראינה בישראל.

ארי ליבסקר

 



קישור לכתבת המקור

Travazor

About The Author

סיפורים קשורים

Travazor