הקשיים המובנים בצירוף התאגידים לכתבי האישום בתיקי האלפים

ijump_728x90


צירוף התאגידים, בזק, וואלה וידיעות אחרונות למעגל הנאשמים בתיקי האלפים אפשרית בשתי דרכים ובשתיהן יש בעיה. אם יוחלט להוסיף אותם בדרך של תיקון כתב האישום הנוכחי, צריך לעצור, לקיים את השימועים, לגבש את האישומים, וזה יוביל לדחיית ההליך בהרכב רבקה פרידמן-פלדמן במחוזי ירושלים. אפשרות אחרת היא פיצול – להאשים את התאגידים בנפרד.

 

אלא שאז נפתח הפתח למבוכה שחוותה פרידמן-פלדמן בעצמה, בתיק אחר – פרשת השחיתות בקופת חולים מאוחדת. הנאשמים פוצלו לשני בתי משפט שונים, אבל על אותה תשתית ראייתית. והנה, במחוזי-מרכז הנאשמים זוכו, ואצל פרידמן-פלדמן הורשע חוקר רשות המסים, ליאור מירז. העניין התגלגל להחלטת העליון על משפט חוזר ולזיכויו של מירז שיוצג בידי עו”ד ציון אמיר.

 


היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט צילום: יהונתן ולצר, TPS

 

ואיך הגענו לצומת הזו? החקירות בתיקי האלפים החלו לפני כארבע שנים, ואת התאגידים פשוט שכחו. במאות ואלפי תיקים דומים, עבירות מרמה גוררות אוטומטית את האשמת התאגידים. כאשר נוחי דנקנר ואיתי שטרום הועמדו לדין, הורשעו יחד עמם גם החברות, אי.די.בי וקלוס טריידינג. וכאן, ההתמקדות בנתניהו, אלוביץ ומוזס ניקזה את מלוא תשומת הלב. המרוץ אחרי היחיד, השכיח את התאגיד. ועכשיו הוחלט לצרף להצעת השוחד שמיוחסת למוזס גם את ‘ידיעות אחרונות’, ולשוחד והלבנת ההון שמיוחסים לאלוביץ את וואללה ובזק.

 

“כדי לקבוע כי יש מקום להרשיע תאגיד”, כתב השופט חאלד כבוב בפסק דינו של דנקנר, “אין די בקביעה כי פלוני פעל כאורגן בבצעו את העבירה הפלילית המיוחסת לו, אלא יש לקבוע כי ראוי להטיל אחריות על התאגיד בגין מעשיו של האורגן, מבחינת מדיניות משפטית ראויה”. לפי כבוב, הפללת תאגיד עוברת דרך שתי שאלות – האם בעלי השליטה פעלו כאורגנים של התאגיד, והאם ההעמדה לדין היא מדיניות ראויה.

 

אין מחלוקת שבעלי שליטה הם אורגנים של התאגידים, אבל השאלה היא האם כאשר מדובר בכלי תקשורת, הפללתם היא מדיניות ראויה? כלי תקשורת הורשעו בעבר בעבירות מהתחום “המקצועי” – האזנות סתר, הפרת פרטיות, לשון הרע, עבירות על חוק הנוער. הפעילות המיוחסת לאלוביץ ומוזס מול נתניהו אינה פעילות עיתונאית. הפעילות הפלילית שמיוחסת לבעלי השליטה שייכת לכאורה לצד “המסחרי”.

 


ויש שיקולים נוספים נגד ההפללה התאגידית. וואללה ובזק של אלוביץ כבר לא של אלוביץ. הם נמכרו לקרן סרצ’לייט, וואללה נמכרת כיום לאלי עזור. האם הרוכשים החדשים אמורים לשלם על חטאי קודמיהם? באי.די.בי עברה השליטה מדנקנר לנושים ועו”ד משה ישראל טען שאין מקום להענישם בגלל חטאי בעל השליטה הקודם.

 

הטענה נדחתה, אבל תחושת אי הצדק בהחלט קיימת והיא בהחלט אמורה להיות שיקול בהחלטה האם להעמיד לדין. לגבי ידיעות אחרונות – אחת התכליות בהעמדה לדין של תאגיד היא חילוט טובות ההנאה שנצמחו לו. שיקול כזה לא מתקיים, כיוון שהמעשה הפלילי המיוחס למוזס כלל לא הגיע למימוש.

 

אחריות פלילית היא מושג אנושי. בני אדם זוממים ומוציאים לפועל, אבל אחריות פלילית ניתן לייחס גם לתאגיד, ישות משפטית מופשטת נטולת תודעה וכוונה. רעיון הפללת תאגידים נוצר כבר ב־1950, והופנם מאז בהדרגה בפסיקה ובחקיקה.

 

לפני כשנה נוסחה הנחיית פרקליט מדינה שכותרתה “מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד”. ההנחייה מפרטת את שיקולי התביעה בהעמדה לדין של תאגידים. התכלית היא הרתעה, מניעת הישנות העבירה, חילוט טובות הנאה, עידוד הקמת מנגנוני ציות ובקרה פנימיים. לא בטוח שכתבי אישום פליליים נחוצים במקרה הזה להשגת התכליות האלה בכלי התקשורת שעל הפרק.



קישור לכתבת המקור

Travazor

אודות המחבר

כתבות נוספות

Travazor