השופט הדתי הפתיע את העותרים שרצו להשוות בין התפילות להפגנות

ijump_728x90



“אל תבוא כאילו בשם המתפללים, אתה משתמש במצב של המתפללים כדי להגביל את ההפגנות” – את המשפט הזה אמר היום (ה’) שופט בית המשפט העליון ניל הנדל לעו”ד אילן בומבך שעתר בשם ראשי עיריות בת ים, אור יהודה וקריית שמונה בדרישה להשוות את מתווה התפילות
בסגר לתנאי ההפגנות.

 

 

קראו עוד בכלכליסט:

 

המשפט של השופט הנדל מזמין מספר הערות:

 

א. הנדל הוא מהשופטים הדתיים, חובשי הכיפה. והנה, דווקא ממנו נכזבה, לפחות לפי ההערה, הציפייה לסימפטית יתר לסנטימנט הדתי שביסוד העתירה. בהרכב, אגב, ישב שופט דתי נוסף, דוד מינץ, מה שמגביר את הסקרנות לתוצאה הסופית.

 

 


השופט הנדל צילום: אלכס קולומויסקי

 

ב. את ההערה של הנדל, שמוטב היה להימנע ממנה, ניתן להבין כתחרות בין הזכויות – האחת על חשבון השנייה – ולא היא. ההגבלה על ההפגנות שמתבקשת כאן נועדה אך ורק כדי ליצור שוויון בין שתי זכויות שוות מעמד – התפילה וההפגנה. עינם של המתפללים אינה צרה במפגינים ולהיפך. ולשוויון אפשר להגיע גם מהצד השני – “להגדיל” את התפילה לדרגת ההפגנה, ואז נמצאנו “מגבירים” ולא “מגבילים”.

 

 


עו”ד אילן בומבך צילום: ראובן קפוצ’ינסקי

 

ג. אם להפגנה יש “יתרון” מספרי בנוגע לכמות המשתתפים, למשל בגלל קיומה באוויר הפתוח, לעומת התפילות שמתקיימות במקום סגור – ינמקו זאת השופטים בפסק דינם כשיקול רלבנטי, אם יחליטו לדחות את העתירה. נקודת המוצא היא השוויון, ועל ההבדלים להיות גם רלבנטיים, גם מידתיים וגם הולמים את ערכיה של ישראל כמדינה “יהודית ודמוקרטית”. ואכן, מורכבות העתירה וחשיבותה היא היחס בין שתי זכויות, תפילה והפגנה, שאינן רק זכויות אדם בסיסיות, אלא גם זכויות שנגזרות במישרין מזהותה החוקתית של מדינה ישראל כמדינה “יהודית ודמוקרטית”. התפילה היא הזכות “היהודית”, וההפגנה היא הזכות “הדמוקרטית”. מכאן מתחייב השוויון לשתיהן מצד השלטון, אלא אם יש טעם רלבנטי לאבחנה.

 

ד. התפילות הן ביטוי לאמונה בקב”ה; ההפגנות הן ביטוי לחוסר האמון בראש הממשלה. התפילות הן הביטוי האישי העמוק ביותר של האדם המאמין; ההפגנות הן הביטוי האישי העמוק ביותר של האדם הדמוקרטי, הלא-מאמין במקרה הזה. אגב יש לא מעט חפיפה בין האוכלוסיות, ויש יהודים מאמינים רבים שאינם מאמינים בראש הממשלה הזה. מבחינת בית המשפט העליון, עתירה כזו עשוייה להתגלגל גם למבחן אמון בו ובשופטיו, במיוחד בתקופה רגישה שכזו. הערות מהסוג של הנדל עלולות לפגוע ביעד זה.

 


ה. העתירה מופנית לממשלת ישראל ולמשטרת ישראל – להחיל את השוויון ו”להתאים את התקנות כך שהמגבלות המוטלות על תפילה בציבור בשטחים פתוחים, תושווינה למגבלות המוטלות על קיום והשתתפות בהפגנות”. בהרכב יש שני שופטים שנחשבים שמרנים שמונו בתקופת איילת שקד, יוסף אלרון והשופט מינץ. השופט הנוסף, הנדל, מונה בידי שר המשפטים דניאל פרידמן, ונחשב לפחות צפוי משני עמיתיו, ויעיד המשפט הבלתי צפוי שהטיח בעותרים. ועדיין, לרוב השמרני, שאינו נוטה להתערב בעבודת הממשלה והמשטרה, יש רוב בהרכב הזה.



קישור לכתבת המקור

Travazor

אודות המחבר

כתבות נוספות

Travazor