נחשף פסק הדין המלא בייצוגית על העלאת מחיר הקוטג’

ijump_728x90


שבוע לאחר פסק הדין שקבע כי תנובה תשלם פיצויים לצרכנים בסך כ-20 מיליון שקל
(כולל ריבית), נחשף פסק הדין המלא בתביעה הייצוגית על העלאת מחיר הקוטג’ לאחר הוצאתו מפיקוח. שופטת בית המשפט המחוזי מרכז אסתר שטמר כתבה, כי הוכח שתנובה גבתה עבור גבינת הקוטג’ מחיר מופרז ובלתי הוגן. “מסקנת הדברים היא שלאחר שהוצג מחיר גבוה באופן משמעותי של הקוטג’ בתקופת התביעה (2008-2011 נ”ק), ולאחר שהוצג פער משמעותי ברווח התפעולי של תנובה מהקוטג’ – נתמלאו גם שלושה מבחני השוואה שונים לקביעה כי המחיר שגבתה תנובה עבור הקוטג’ בתקופת התביעה היה מופרז ובלתי הוגן”.

 

אחד הממצאים המטרידים בפסק הדין, נוגע לשיעור הרווחיות של תנובה על הקוטג’, לעומת שיעור הרווחיות של תשלובת החלב כולה. בשנת 2008, השיא הקוטג’ לתנובה רווח של 13.7% על העלות, בעוד תשלובת החלב כולה השיאה לתנובה רווח של 9.5% בלבד. פער של 44%. בשת 2009 התעצם הפער ל- 65%, כשהקוטג’ השיא רווחיות של 19.8% לעומת 12% למחלבה כולה, בשנת 2010 הרווחיות מהקוטג’ עלתה ל-22% בעוד המחלבה כולה הסתפקה ב-13.8% ובמחצית הראשונה של 2011, שבסופה פרצה המחאה, זינק הפער בין רווחיות הקוטג’ לרווחיות המחלבה ל- 102%.

 

 

קראו עוד בכלכליסט:

 

השופטת פירטה את שלושת המבחנים שעל בסיסם התקבל פסק הדין: האחד: השוואת שיעורי הרווח של תנובה מהקוטג’ לשיעורי הרווח של החברות הזרות שמנחם פרלמן, מומחה מטעם החברה, בחר להביא.

 

פרלמן השווה את הרווח התפעולי של תנובה לזה של 6 חברות זרות שעוסקות בייצור מוצרי חלב. אצל החברות הזרות מצא שיעור רווח תפעולי לשנת 2008 בין 4.9%-14.1%. בשנת 2009 בין 6.5% ל-18.5% ובשנת 2010 8.7%-17% . ממוצע הרווח התפעולי של החברות הזרות הכולל, עמד על 12.1%. מהשוואה זו עולה כי תנובה גבתה עבור הקוטג’ בתקופת התביעה מחיר גבוה יותר מהמחיר הממוצע השנתי העליון של אחת החברות באחת השנים. ודאי יחסית לממוצע השנים וחברות שהוצג, מבלי שניתן לכך הסבר.

 

המבחן השני: השוואת המחיר בתקופת התביעה למחיר שתנובה בחרה לגבות ב-7 או 8 השנים שחלפו מאז, מלמדת גם היא על הפרזה משמעותית בשנות התביעה, שאין לה הסבר.

 

והשלישי – השוואת רווחי תנובה מהקוטג’ לרווחיה מתשלובת החלב, מעלה הפרש משמעותי שלא ניתן לו הסבר. “בנסיבות ענייננו, כאשר מדובר ביצרן מונופוליסטי שמחזיק בכוח שוק גדול, שמועצם עוד יותר על ידי הביקוש הקשיח למדי למוצר המדובר, יש בכל אלו לענות על מבחן הוגנות המחיר, או לשם הדיוק, להכשל בו”. כתבה השופטת.

 

כזכור, התובע עו”ד אופיר נאור, באמצעות עורכי הדין שחר בן מאיר ודוד דנינו, טען כי בין השנים 2008 ועד יולי 2011, פרוץ המחאה החברתית, קבעה תנובה מחיר בלתי הוגן לגבינת הקוטג’, תוך ניצול מעמדה כמונופול בשוק החלב ובפרט בשוק הקוטג’ וגרמה בכך פגיעה בציבור, דבר שמהווה עוולה לפי חוק התחרות. על רקע המחאה שפרצה בסמוך לנסיון נוסף להעלות את מחיר הקוטג’ על ידי המחלבות, הורידה תנובה את מחיר הגביע ל- 5.9 שקל ושמרה מאז על מחירו, למרות שמחיר החלב הגולמי עלה ועימו גם מחירי מוצרי חלב ובהם גם אלו המצויים תחת צו הפיקוח על המחירים.

 


קוטג’ של תנובה צילום: חיים צח

 


 

תנובה טענה לכל אורך הדרך כי הדין אינו מכיר בעילה של ניצול לרעה של מעמדו של מונופול על ידי קביעת מחיר גבוה בלתי הוגן וכי המחיר שנקבע היה הוגן בתנאי השוק, בעיקר בשים לב לכך שמדובר במוצר שיצא מפיקוח, שבשלו נמכר בעבר בהפסד ניכר. עוד נטען כי התובע התייחס למחיר לצרכן, שאינו תלוי רק בתנובה וכי אין להכיר בתביעה של צרכן עקיף, כזה שלא רכש את הקוטג’ ישירות מתנובה.

 

בחוות הדעת של פרלמן מטעם תנובה נטען עוד כי בשנים 2004 – 2006 תנובה הפסידה בייצור הקוטג׳ הפסד תפעולי שנע בין 2.1%-6.4%. לאחר הוצאתו מפיקוח הועלו המחירים. שיעור הרווח בשנות התביעה הוא 5.9%-22% וכן כי כשלעצמו אין זה רווח מופרז, ובראיית שנות ההפסד התפעולי ודאי שלא.

 

בחוות דעת מטעם התביעה, שהתבססה על נתוני תנובה ערך ד״ר מאיר אמיר השוואה בין מחיר גביע קוטג׳ במחצית הראשונה של שנת 2001 לבין מחירו במחצית השניה, לאחר שהופחת בעקבות “מחאת הקוטג״, וממנה עולה כי שיעור הרווח מעל העלות, שהיה 27% כמחצית הראשונה, פחת ל-10% ,ואילו הרווח התפעולי ששיעורו עמד על 21% במחצית הראשונה של 2011 ,פחת גם הוא ל- 10% במחצית השניה של אותה שנה. מכאן סבר המומחה כי רווח של כ-10% מקובל על תנובה, בעיקר כשהוא מוסיף לעמוד בכל השנים שמאז ועד היום, ומהווה כשלעצמו אמת מידה לסבירות המחיר.

 

השופטת שטמר קבעה כי תנובה תשלם לציבור פיצוי בגובה 20 מיליון שקל, שיועברו לקרן של משרד המשפטים, שתייעד את הכסף לנושאים שמקדמים את התחרות הכלכלית.

 

בכוונת תנובה לערער על ההחלטה.

 

מהחברה נמסר בתגובה: “לאחר שלמדה את פסק הדין, ולאור חוות הדעת של מומחים בעלי שם עולמי, בכוונת החברה להגיש ערעור לבית המשפט העליון”. עוד מסרה תנובה: “בית המשפט המחוזי קבע – ביחס לשנים 2009, 2010 ומחצית ראשונה 2011 – שרווח תפעולי של יותר מ- 18.5% מעיד על מחיר מופרז ובלתי הוגן. אך באותה נשימה הבהיר: “אין שיעור רווח ראוי, מעין קו גבול אוניברסלי שממנו והלאה מדובר במחיר מופרז ובלתי הוגן, או אף שממנו ומטה אין מדובר במחיר מופרז, וכל מקרה ייבחן לגופו״. תנובה הוסיפה: “ואכן, חוות הדעת של מומחים רבים מגלה כי העילה של מחיר מונופוליסטי מופרז כעילה לתביעה ייצוגית לא קיימת בשום מקום בעולם. בנסיבות אלה לחברה ברור שרווח תפעולי בשיעור של 18.5%, אשר לא כולל הוצאות מימון ולא כולל את עלות ההון אינו יכול להוות רף לרווחיות מופרזת. יתרה מכך, גם לשיטתו של בית המשפט, תנובה חרגה רק ב-2% מאותו רף רווחיות שקבע. לפיכך, כאמור, תנובה הודיעה לבית המשפט על כוונתה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי”. בתנובה נתלים גם בעמדה שהביע היועמ”ש בבקשת הערעור של קוקה קולה בנוגע לעילת מחיר מונופוליסטי מופרז. “היועמ”ש קבע כי יש להחיל את העילה של מחיר מונופוליסטי מופרז בזהירות ובריסון ורק באותם מקרים מובהקים וברורים בהם התועלת עולה על העלויות והנזקים הכרוכים בה”.



קישור לכתבת המקור

Travazor

אודות המחבר

כתבות נוספות

Travazor