שינוי המשטר לצורכי הנאשם

ijump_728x90


העתירה לפסילת בנימין נתניהו מראשות הממשלה, תוקנה אתמול ונוספה לה גם הדרישה לפסילת ההסכם הקואליציוני בינו לבין בני גנץ,בגלל פגיעה משולבת בטוהר המידות, בתקנת הציבור, בערכי היסוד, במבנה המשטר.

 


עו”ד דפנה הולץ־לכנר שעתרה בפעם החמישית בשם 117 בכירים, מבקשת לפסול את ההסכם בגלל כמה סעיפים. למשל, סעיף 8 שנועד להרתיע את בג”ץ מלפסול את נתניהו. הסעיף קובע שאם בג”ץ יפסול “יפעלו הצדדים במשותף להביא את הכנסת לפיזור”. המשמעות היא הטלת האחריות על השופטים לבחירות מיותרות. הולץ־לכנר דורשת את ביטול ההוראה “שכן כל מהותה ומטרתה היא לצורך הטלת מורא על בית משפט נכבד זה לשם הטיית דין שיפוטי בישראל, על ידי נאשם בפלילים”.

 

נדרש גם ביטולו של סעיף “ראש הממשלה החילופי” שנועד למלט את נתניהו מהלכת דרעי־פנחסי. “מדובר בהפיכה קונסטיטוציונית של מדינת ישראל למדינה דו־ראשית”, נכתב, “קמה לפתע במדינה ישות חדשה, בן לילה, בשינוי מהותי בחוק היסוד, לפיו אין בישראל ראש ממשלה, אלא זוג הקרוי “ממשלת חילופים”.

 

 


שופט בית המשפט העליון בדימוס סלים ג’ובראן צילום: עטא עוויסאת

 

העתירה המתוקנת מתרעמת נגד היפוך היוצרות לפיו קודם יתוקנו חוקי היסוד ורק לאחר מכן תושבע הממשלה; נגד נטרול ושיתוק ההדדיים של חקיקות בתקופת חירום; נגד בחישתו של נתניהו בהרכב הוועדה לבחירת שופטים; ונגד הארגון מחדש של המשטר החוקתי כך שיתאים למאמצי ההישרדות של אחד, בנימין נתניהו.

 

מהן גבולות התערבות בג”ץ בהסכם פוליטי? עתירת הולץ־לכנר נזהרת מהשחרה פלילית של ההסכם ומבקשת לפסול אותו בגלל “פגיעה מהותית בתקנת הציבור, בעקרונות היסוד, בליבת ערכי היסוד”, כל אלו היו עילות התערבות פופולריות בימי הזוהר של האקטיביזם השיפוטי של הנשיא אהרן ברק, וגם לו היו עימותים קשים בעניין זה עם השופט מנחם אלון בפרשת ז’רז’בסקי (בזמן “התרגיל המסריח”) ועם הנשיא מאיר שמגר בפרשת ולנר (הסכם קואליציוני עם ש”ס). הסכמים פוליטיים היו מאז ומתמיד זירות טעונות ומדממות שהשופטים נחלקו לגביהן תוך גיוס הרטוריקה האמוציונלית ביותר כפי שעולה מקריאת חוות הדעת של ברק בשתי הפרשות הללו. אבל, כשהולץ־לכנר מבקשת את בג”ץ של היום להתערב “בהתאם לגישתו של המשנה לנשיא (כתוארו דאז) הש’ ברק”, היא מזמינה את השופטים לשוב במנהרת הזמן למחוזות “הכל שפיט”.

 

מתווה הגז נפסל בעליון בגלל פסקת היציבות שכבלה את שיקול הדעת של הריבון, הכנסת, לעשר שנים. “הוראה זו”, נכתב בעתירה, “כובלת באופן מוחלט את סמכויות הריבון מלבצע את התפקידים הנובעים מעצם היותו הרשות המחוקקת”.

 

השופט סלים ג’ובראן שפסל את הסעיף כתב אז שכבילה כזו נטולת סמכות “מאחר שהממשלה לא היתה רשאית לכבול את שיקול־דעתה שלה ואת שיקול־הדעת של הכנסת”. הכבילה הנוכחית היא רק לתקופת החירום של המלחמה בקורונה. בכל זאת, ייתכן שיהיו שופטים שיפסלו אותה מכיוון שדיקטטורה ממשלתית ש’מבטלת’ את הכנסת לא תיתכן אפילו לא לדקה אחת.



קישור לכתבת המקור

Travazor

אודות המחבר

כתבות נוספות

Travazor