איך תרמו טוויטר ופייסבוק לסיכון עתיד האנושות

ijump_728x90


4 באוקטובר 2012


 

ביום זה הודיעה פייסבוק שהגיעה למיליארד משתמשים פעילים:
לראשונה מאסה קריטית של משתמשים שמרוכזת על פלטפורמה אחת. מאסה קריטית שמשתמשת באותה פלטפורמה לשיחות עם חברים, מכרים וזרים, נחשפת לרעיונות חדשים – ובעיקר מקבלת חיזוק לרעיונות קיימים. מספר עצום וחסר תקדים של אנשים שמנהלים במקום אחד את כל האינטרקציות החברתיות שמאפיינות את העולם הלא מקוון. עם מיליארד משתמשים, שמספרם ממשיך לצמוח בהתמדה, הכל הופך לבוטה יותר, לטוב ולרע.

קראו עוד בכלכליסט:

 

פייסבוק והרשתות החברתיות ודאי שלא המציאו תופעות כבריונות, שיח שנאה, דמגוגיה ופופוליזם, אך הן העניקו להן יכולות תפעול קלות ותפוצה מהירה. מגפון אדיר שאפשר לתופעות האיומות להתפשט במהירות כמו אש בשדה קוצים ולגעת במאות מיליוני אנשים בכל העולם. המגפון של פייסבוק והפך את הגרסה המקוונת של הבעיות הללו מתופעה חברתית מוגבלת לכוח אדיר שמעצב חברות אזרחיות, משנה מהלכים מדיניים ושעשוי אפילו להכריע את עתיד כדור הארץ, לא פחות.

 

הבריונות הפכה קלה יותר

 

רייאן הליגן היה כנראה הראשון, או לפחות הראשון שהתקשורת הכירה. ב־7 באוקטובר 2003 הליגן בן ה־13 התאבד בתלייה אחרי שסבל מבריונות מתמשכת מצד עמיתיו לספסל הלימודים. ההצקות האכזריות שמהן סבל התנהלו בחלקן הגדול בעולם הלא־מקוון, אבל כללו גם קמפיין מקוון ממושך בשירותי מסרים מידיים, שבאמצעותם נשלחו אליו מסרים הומופוביים, איומים וקללות. זה היה המקרה המדובר הראשון של התאבדות כתוצאה מבריונות מקוונת, ובשנים שלאחר מכן התופעה רק התרחבה. לפי נתונים של קרן מייגן מאייר (גם היא קורבן של התאבדות כתוצאה מבריונות מקוונת), ב־2015 שליש מהתלמידים בארה”ב דיווחו שסבלו מלפחות חוויה אחת של בריונות מקוונת במהלך חייהם. בשנה שעברה זינק השיעור ל־59%.

 


איור: רועי רחמים

 

הרשתות החברתיות לא המציאו את התופעה אבל סייעו להפוך אותה לרחבה יותר הודות לתפוצה האדירה שלהן, היכולת לאתר כל אדם במהירות לפי שמו והקלות שבה אפשר ליצור בהן פרופוילים בדויים. קל להטיל על פייסבוק, טוויטר ודומותיהן את האשמה למגפת הבריונות המקוונת, ואין ספק שיכלו לעשות יותר כדי להילחם בה, אך צעד מסית את האחריות מהורים וממערכת החינוך. בריונות מקוונת לא מתחילה ברשת, היא לרוב המשך של בריונות בעולם הפיזי ושל התעללות ואכזריות שהחלו בבית הספר או במסגרת אחרת. ההבדל הוא שבאינטרנט הבריונות הזו יותר גלויה ויותר מתועדת, ומבחינת המבוגרים היא גם יותר מפחידה.

 

הפופוליזם נהיה יותר נוח

 

לעתים נדמה שהתקופה שבה אנחנו חיים מלווה בתופעות חסרות תקדים בהיסטוריה האנושית. בהיעדר פרספקטיבה, עלייתם של מנהיגים פופוליסטיים ודמגוגים ברחבי העולם – טראמפ בארה”ב, מודי בהודו, ג’ונסון בבריטניה, דוטרטה בפיליפינים, בולסונארו בברזיל – עשויה להידמות למשהו חדש. בפועל, דמגוגים היו כבר ביוון העתיקה, ומנהיגים פופוליסטים שמערערים על מסורות והורסים מוסדות שלטון ותיקים צצו כבר בשלהי הרפובליקה הרומית.


 

ההבדל בין הפופוליסטים והדמגוגים של יוון ורומא העתיקות אינו בשיטות אלא באמצעי התיווך. אלו של העת העתיקה עמדו ודיברו באסיפות העם ובסנאט בתקווה שדבריהם יועברו בדרך זו אחרת אל ההמונים. אלפי שנים מאוחר יותר המדיה ההמונית סייעה להפצת המסר במהירות, אך המנהיגים עדיין היו תלויים במתווך דוגמת כתב או עורך שיכלו לעצב, למסגר או לצנזר את דבריהם.

 

הדמגוגים והפופוליסטים של עידן פייסבוק וטוויטר נהנים מפלטפורמה שמספקת להם קשר ישיר להמונים, והם מתמחים במינופה על מנת לשלהב את התומכים ולהניע אותם לפעולה. כמו במקרה של בריונות רשת, גם כאן הרשתות החברתיות מתפקדות רק על תקן מגפון וזרז, שהופכים כל פעולה לקולנית יותר ואת ההשפעה שלה למהירה ורחבה יותר.

 

נדרשו יותר מ־100 שנה בין מיניו לטריבון של טיבריוס גרקכוס ב־133 לפנה”ס ועד שהמהלכים שהניע ותגובות השרשרת שלהם הובילו לנפילת האימפריה הרומית ולהפכיתה לאימפריה. טראמפ, בסיוע הפלטפורמה שטוויטר ופייסבוק מספקות לו, מאיים למוטט את הדמוקרטיה האמריקאית בפחות מעשירית מכך.

 

9 בנובמבר 2016

 

בבוקר זה התעוררו האמריקאים לחדשות ששנה קודם עוד נדמו כבדיחה בתוכניות האירוח הליליות: דונלד טראמפ נבחר לנשיא ארה”ב.
כבר באותו רגע רבים מאזרחי המדינה הבינו שהרשתות החברתיות, ופייסבוק בראשן, בגדו בהם. הפלטפורמות הגדולות בנו את עצמן על הבטחה פשוטה: מקום לתקשורת פתוחה וחופשית, זירה בינלאומית להחלפת מידע בין משתמשים אמיתיים, נטולת מתווכים וספינים, מקום שבו אתה יכול להיות אתה עצמך.

 

במשך שנים מומחים ופרשנים הבינו שהבטחה זו מלאת חורים ככברה, אך רק במועד זה החלו גם המוני המשתמשים להפנים את המציאות. אם כתוצאה מחוסר הבנה, חוסר יכולת או סתם רשלנות פושעת, הרשתות החברתיות ופייסבוק בראשן אפשרו לגורמים זרים בהובלת רוסיה להסתנן לפלטפורמות שלהן בזהות בדויה ובמספרים גדולים, ולתמרן את הגולשים באמצעות הפצת פייק ניוז וקידום מסרים מפלגים. אלו היו פעולות כל כך מתוחכמות שהן זלגו גם לעולם האמיתי: במקרה ספציפי הצליחו סוכני סייבר רוסים לארגן הפגנה והפגנת נגד בטקסטט, ולמפגינים משני הצדדים לא היה מושג שהם מופעלים בידי מוסקבה.

 

פייסבוק והשחקניות האחרות הפרו את הבטחתם למשתמשים, וכולם ראו זאת. בכוח חוסר המעש שלה יצרה פייסבוק מציאות מקוונת חדשה ותרמה לעיצוב מציאות פוליטית חדשה. בימים אלו, כשארה”ב נמצאת בהיערכות גבוהה לקראת הבחירות לנשיאות 2020, כלל לא ברור אם פייסבוק למדה מספיק כדי להימנע מאותן טעויות או מטעויות חדשות שיובילו לתוצאות דומות.

 


עצרות ימין קיצוני ושמאל מתנגשות בשארלטוסוויל, וירגי’יניה, ב־2017. אירוע שהגביר את הקריאה להגבלת שיח השנאה ברשתות החברתיות צילום: AFP

 

 

אלגוריתם מעודד הקצנה

 

שנאה והסתה עתיקים כימי השפה האנושית, גם פייק ניוז וחדשות בדויות שנועדו להסיט נגד קבוצת אוכלוסיה ספציפית אינן תופעה חדשה. גם השימוש באינטרנט כמוקד לפעילות של קבוצות שנאה אינו חדש. אך בעשור החולף הצטרף לכל המרק המהביל הזה קטליסט חדש, שגרר לשיח השנאה משתמשים חדשים רבים ותרם להקצנת דעותיהם: האלגוריתם.

 

דוגמה מובהקת ובוטה לקטליסט הזה, כפי שהעלו מספר מחקרים, סיפק האלגוריתם של יוטיוב. בתחילת העשור החולף היתה לאתר הווידיאו של גוגל בעיה: גולשים רבים הגיעו אליו דרך קישור חיצוני כדי לצפון בסרטון ספציפי, ובסיומו סגרו את החלון או גלשו למקום אחר. הפתרון שמצאו בחברה היה המלצות צפייה שמוצגות בסיום הסרטון וניגון אוטומטי של סרטונים דומים, בעת שהבחירה בתוכן נוהלה בידי אלגוריתם מתוחכם עם מטרה אחת: מיקסום זמן השהייה ביוטיוב.

 

התוצאה, כפי שחשפו שורה של פרסומים בשנתיים האחרונות, היתה משעול וירטואלי שהוביל את הצופים לתוך מחילת ארנב הולכת ומקצינה. האלגוריתם נטה להוביל משתמשים לסרטונים שהציגו עמדות יותר ויותר קיצוניות, וחשף אותם לעמדות ודעות שלא היו מגיעים אליהן בדרך אחרת, פעמים רבות עם נטייה לתיאוריות קונספירציה או עמדות שטנה וגזענות. יוטיוב, לזכותה, הפנימה את הביקורת. מחקר חדש מהחודש האחרון העלה ששינויים באלגוריתם הביאו אותו לתעדף עמדות מיינסטרים על פני עמדות שוליים קיצוניות.

 

עולם מפולג ברגע הקריטי ביותר

 

התוצאה של כל התופעות האלו היא עולם מפולג יותר, מסוכסך יותר ושונא יותר, עם תושבים חשדניים ומסוגרים יותר מתמיד. כל זאת, דווקא בתקופה שבה נדרשים אזרחי כל העולם להתאחד למאמץ גלובלי חסר תקדים בהיסטוריה, שדרוש כדי למנוע חורבן מוחלט כתוצאה כתוצאה מהחרפת משבר האקלים.

 

בעשור שחלף, הרשתות החברתיות תרמו תרומה לא מבוטלת לעליית מנהיגים פופוליסטיים, שעמדותיהם לא פעם מנוגדות בצורה חריפה ונטולת ביסוס לתפיסה המדעית בנוגע לאקלים הגלובלי (טראמפ ובולסונארו הם הדוגמה הבולטת ביותר). אותם מנהיגים יצרו מציאות שבה לעובדות אין חשיבות, ובוודאי שאין להן עדיפות לעומת דעה אישית. במציאות החדשה כמעט בלתי אפשרי ששני צדדים יריבים יניחו בצד את חילוקי הדעות ויתאחדו למטרה משותפת.

 

העשור החדש שאנו עומדים בפתחו הוא במובנים רבים הקריטי ביותר בהיסטוריה האנושית. הפעולות שנבצע בו, או שנמנע מלבצע, יכריעו את החיים שלנו, של ילדינו, של נכדינו ושל עוד דורות רבים לאחר מכן. התופעות שהרשתות החברתיות האיצו והגבירו בעשר השנים האחרונות הפכו את האנושות להרבה פחות מוכנה להתמודד עם המשימה הזו. אם ניכשל, חלק גדול מהאשמה על כך יוטל לפתחן של פייסבוק, טוויטר ויוטיוב.



קישור לכתבת המקור

Travazor

אודות המחבר

כתבות נוספות

Travazor